פרק 44 - קרן הבר

May 26th, 2021

פרק 44 – קרן הבר

כולנו מסיטים את המבט, מסובבים את העורף. מסיטים מכל מה שלא נרצה לראות, מכל מה שמייצר אצלנו כאב, קושי ובעיקר קונפליקט.

אי אפשר להביט להכל בעיניים. זה קשה, קשה מידי.

קרן מישירה מבט ומתבוננת בסרט הנע של חייה הפרטיים ושל החיים עצמם. היא מעבירה את הסרט קדימה ואחורה, ממצמצת לעיתים, אך לא מסיטה את מבטה.

היא מביטה גם למקומות אפלים וחשוכים, היא רואה את האבק המצטבר בקפלים.

מתוך תודעה מוארת היא מסוגלת לדבר על הכל.

על החינוך הביתי שלה שהכיל חוסר קבלה אגרסיבית היא אומרת:

"החברה לא מבינה את הרצון האימהי הזה שלך להיות כל הזמן עם הילד שלך"

"לפעמים הבחירה שלי נתפסה ככתב אישום על מישהו אחר ובסוף הכתב אישום הזה מתהפך עלייך כי את עושה משהו שקשה לסבול"

"בואו נפסיק את האוטומט הזה שאנחנו הולכים בו כחברה ונבחן אם זה נכון או לא נכון"

"אנחנו יכולים להחזיק בדעות פוליטיות שונות או באמונה שונה אך על הדבר הפעוט הזה של איך לחנך את הילד שלך, זה דווקא היה מקום שהיה בו חוסר קבלה"

"הבחירה שלי היא שלי. היא מתאימה לי ולא אומרת עליך דבר"

על ביה"ס היא אומרת:

 "הרעיון של ביה"ס, במקור, הוא רעיון מקסים... הביצוע מוטעה ולא נכון... המערכת זקוקה לשינוי מאסיבי".

ילדייה נכנסו למערכת החינוך (האנתרופוסופית) אחרי 15 שנים בהם היתה אמא בחינוך ביתי. היא מתארת באומץ את רגעי השינוי שכללו גם אזורים לא שלמים ונינוחים.

השיח העשיר שהיא יצרה ביננו כלל גם זירות נוספות ומאתגרות, היא הובילה את השיחה בחן ובנחרצות גם לזירה המדינית, הפוליטית והחברתית.

זכיתי לפקוח עיניים במקומות בהם העדפתי למסך. לרגעים זה לא היה נח אך זכיתי בשחרור גדול. כי המציאות, מסובכת ומורכבת ככל שתהיה, תמיד אפשרית יותר כאשר היא נגלית ולא מוסתרת.

תודה קרן על ההזדמנות להביט בעינייך החכמות והחומלות. ראיתי בהן אומץ, כזה שמתעצב מתוך חיכוך פיזי עם המציאות.

היכולת שלך לראות את הטוב בעולם ולהאמין בו - היא כח מרפא.

כי עיניך רואות הכל ובחירתך היא האור.

המשיכי להדהד את קולך במרחב הציבורי ולהעשיר אותו בתפיסת העולם שלך.

עיתון "הארץ" זכה להיות לך במה לכך.

https://www.haaretz.co.il/family/homeschooling

https://www.haaretz.co.il/blogs/karenhaber

https://www.haaretz.co.il/food/cookingwithkids

 

פרק 43 - מור הרפז

May 1st, 2021

פרק 43 – מור הרפז

פגשתי נסיכה שהסכימה להיפרד מהארמונות שלה. לא כזאת שאורזת את חפציה בין לילה ונעלמת. אלא כזאת שאורזת בנחת, נפרדת, בוכה, מתאבלת אבל גם מתרגשת ושמחה לקראת הבאות.

היה לה קשה להיפרד מהסיפור שלה. קשה להיפרד מסיפור שאוהבים. אבל היא הבינה שהסיפור רק עוטף את המהות.

באומץ והמון חכמה היא בונה סיפור חדש, על אותו הגרעין, סיפור של בריאה, הקשבה, סיפור שגם מכיל ידע ותבונה עצומה. כי מהות לא משתנה.

מור, מעולם לא פגשתי אשה שהאינטלקט שלה רוקד בהרמוניה מופלאה כל כך עם הלב שלה.

היכולת שלך לא לוותר על אף אחד מהם, גם באזורים אשר לכאורה ברור מי מבניהם אמור להוביל, יוצרת הגיון חדש, את לב ההיגיון. 

את מסכימה להרגיש ומתעקשת גם לדעת. בעיניים פקוחות את נכנסת לאזורים מעורפלים ועוזרת לכולנו להבין שלחשוב ולהרגיש יכולים לחיות יחד. ואפילו עדיף שיצעדו יחד.

כמו שאמרת כל כך יפה 'אני תמיד מפחדת לקפוץ למים אבל אף פעם לא מצליחה לעצור'.

כי לתת לפחד יד ולקפוץ זאת בדיוק הדרך להרוויח את עצמנו, את חיינו, את החלומות שלנו.

תודה על שיחה עמוקה וחכמה! על היכולת שלנו לפתוח את התיבה השחורה של 'מחקרים אומרים ש... ' ולהתבונן באנושיות ובהבנה על המתנות והמגבלות שמציע לנו עולם המחקר וגם לא להתפשר על ידענות ונחרצות לא מבוססת מחקר.
יצרת גשר חדש של הבנה והצעת 'למלא את החורים שיש במחקר, עם הלב'.

הרגשתי בבית, שיחה עם אישה מעולם האקדמיה שהיא גם אימא עם לב פתוח.

תודה על המפגש הזה.

ותודה ענקית על הקבוצה שלך! אשר בתוכה את מביאה את המקצוענות הבלתי מתפשרת שלך והחיבור הכמעט בלתי אפשרי שאת עושה לעולם ההורות המציף והסוער.

 

לקבוצה מאמאדע, הורות מבוססת מדע:  https://bit.ly/336fEks 

-

Podbean App

Play this podcast on Podbean App